שלום!
נעים מאוד, אבישי.
אני סטודנט לתואר שני בניהול תעשייתי באוניברסיטת בן גוריון, ובמסגרת הקורס ביסודות ניהול הידע פתחתי בלוג, שיכלול נושאים נבחרים מהתחום הנרחב הזה (כך מסתבר...) ואשלב זאת תוך כדי עם דעות וחוויות אישיות (אם יהיו כמובן).
למה שיעור 2? כי הפסדתי את שיעור 1, לצערי.
למרות שכל החומר נמצא, אני אכתוב על הנושאים שעברנו עליהם בשיעור 2. למה? כי שם הייתי :)
אז למה אנחנו צריכים לעשות בלוג ולסכם בו את ההרצאות? אני מניח כדי שיהיה לנו חומר טוב למבחן!
ואז בסוף נבין איך כל עולם הבלוגים קשור לניהול ידע... וגם הפנמה של החומר תוך כדי.
"תמצית" השיעור השני:
שיתוף בידע = ??? כוח
מכפיל! כמובן. עוד אנשים ידעו. ידע זה כוח. שיתוף - עוד כוח. מכפיל. כן, חפרתי.
מה המוטיבציה הכלכלית? מהפיכה חקלאית - רוצים אדמה
מהפיכה תעשייתית - רוצים מכונות
עידן המידע - רוצים ידע. כי ידע = כוח. שיתוף בידע = מכפיל כוח. כן, שוב חפרתי.
כמה מקורות עם קצת יותר ידע וניסיון שטוענים לגבי חשיבות הידע, וכך גם החשיבות בניהול הידע:
חוות הדעת של הבנק העולמי, OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) מדבר על נכס ידע (כמו תלמיד חכם) ואפילו פיטר דרוקר טוען שנושא הידע הוא מרכזי.
הקניין הרוחני הוא המרכיב המרכזי בחברות - כ-80% מערכן. (למה נראה לכם שווטסאפ נרכשה ב- 19,000,000,000$? גם בפייסבוק יש מספר מטורף של רשומים לא פיקטיביים).
אז נשאלת השאלה - מי מטפל בהם בארגון?
מאפייני הכלכלה החדשה - בעולם בו מתרחשת גלובליזציה, תחרותיות גוברת, הנעה טכנולוגית, קצב שינויים מהיר וכל זה בהתבסס על ידע - חייבים לדעת לנהל אותו כראוי.
לפי מודל הקרחון, הידע נחלק לשניים:
- ידע גלוי
- ידע סמוי
הידע הסמוי קשה יותר להעברה - הוא בעצם נותן את היתרון התחרותי.
הון אינטלקטואלי - סך הדברים שידועים לארגון. כאמור, ברובו - נכסים בלתי מוחשיים.
ניתן לחלק את ההון האינטלקטואלי לשלושה חלקים:
1) קשרים - מוניטין, לקוחות
2) מבני - ערכים, רשת תקשורת, ידע גלוי
3) אנושי - מומחים, מיומנויות, ידע סמוי
דיברנו בהרצאה על מאזן נכסי ידע - על ידו ניתן לבחון את יכולת הארגון להגיע למה שהגיע ומה חסר כדי להשתפר. ניתן להציג את המאזן גם למישהו מחוץ לארגון שיתן חוות דעת נוספת.
מודל SKANDIA בנוי בצורה של בית ומקשר את ניהול הידע בארגון מול הזמן.
שמירה והגנה על נכסי הידע - אז הבנו שהם שווים הרבה כסף, אפשר לנצל אותם ואף יש להם נטייה לברוח מהארגון.
איך נדאג שלא יברחו? נוציא פטנט.
אבל אז נהיה חייבים לגלות לכולם את הסוד. אז יש גם Trade Secret שאפילו טוב יותר מפטנט.
קוקה קולה לא מגלה מה המרכיבים במשקה שלה, ותראו כמה זמן היא נשארת מוצלחת.
(או מצד שני - הרבה קפאין, הרבה סוכר - שניהם חומרים ממכרים. אז מה מפתיע בהצלחתם?)
לגבי השווקים - גורם המרחק לא קיים, המידע תמיד זמין, תשתית האינטרנט והרשתות החברתיות גם משחקות פה ומאפשרות העברת מידע ולימוד מהירים. אז מה הפלא שהעולם נהיה תחרותי כל כך?
אם כך, איך ההנהלה בארגון מתייחסת לידע הארגוני?
טיפול נכון, הוא כזה שיאפשר לייצר ידע חדש, לשמור עליו (שלא יברח החוצה)
ולשמר אותו (שימשיך להתקיים בתוך הארגון).
האתגר:
1) למצוא את מה שיש לנו
2) לנצל אותו
מידע וידע הם תחליף לנכסים מוחשיים. עבודת הידע בכל מקום ובכל ארגון תיראה אחרת.
פתרונות ניהוליים "מקובלים" - שיטות איכות שונות, רה-ארגון.
כמות המידע הולכת וגדלה בעולם בכלל בקצב מטורף.
היא כבר נמדדת ביחידות של Exa (אלף Peta שהם אלף Tera בריבוע).
דוגמה לתקלה ארגונית בתחום ניהול הידע -
מיילים - אנשים מוצפים באימיילים, לא יודעים איפה להסתכל קודם. רק אני מזדהה עם זה? אני בטוח שלא.
חלק גדול מאוד מהמידע והידע שיש בארגונים נמצא באינטראנט (כסף), שבאה מהאינטרנט (חינם).
עפ"י סקרים שנעשו ב- AIIM, אנשים משקיעים 5-15 אחוזים כדי ללמוד אינפורמציה.
אבל ...
50% מהזמן מחפשים את האינפורמציה.
אז מכאן נסיק שזמן = כסף ? כנראה זמן < כסף
נושאים נוספים עליהם דיברנו בהרצאה הם אודות יישום ניהול הידע בארגון גדול, והתקן לניהול הידע. כל זאת לא לפני שעברנו על 7 העקרונות של ניהול הידע, אשר נותנים טיפים לא רעים לנהל אותו (לנהל את ניהול הידע).
לסיכום, לאורך כל ההרצאה אני מקשר את הנאמר לטעות בארגון בו אני נמצא. לעוד אחת, לעוד אחת, ולעוד כמה... התובנה היא החשיבות של הנושא. המסקנה שלי היא ששווה להשקיע את הזמן בניהול ידע. ניהול ידע נכון בארגון יכול לעזור המון. ניהול ידע לא נכון יכול גם להרוס לא מעט. אני מבין למה ההנהלה הבכירה בארגון שמה דגש כרגע על התחום, אבל מצד שני אני מבין שגם בעבודתם לשיפור ניהול הידע יש פערים בהבנה ובתפיסה של מה זה ניהול ידע. אולי הדרכה קטנה שלי תוכל לתרום בעניין, והתפיסה תעזור למנהלים להבין את הדינמיות של התחום.
נ.ב.
האקוסטיקה בכיתה הייתה על הפנים, אבל עד שהספקתי לפרסם את הפוסט הזה, הבנתי שהמרצה טיפל בבעיה ודאג לכיתה נורמלית.